יום צילום 2

יום צילום 2

אם היית אומרת לי לפני מס' חודשים שאני אצטרך להצטלם ולעלות תמונות של עצמי, כן, שאני מצולמת בהן. הייתי אומרת לך שכנראה יצאת מדעתך. 
תמיד חשבתי לעצמי שיש אנשים שיודעים להצטלם וכאלה שפשוט לא. בקיצור, זה או שיש לך את זה או שלא. 

לפני כשנה הכרתי את הצלם נמרוד קפלוטו דרך חברה משותפת שלנו שירלי גליק. שוחחנו בטלפון וקבענו שאגיע אליו לסטודיו לצילומים עבור הקולקציה הראשונה שלי. ומי הדוגמנית? אני. הכל היה עוד מאוד ראשוני. והוצאות על דוגמנית, איפור-שיער (הפקה מסודרת) בכלל לא באו בחשבון. 

כמה ימים לפני הצילומים כבר התחלתי להבין למה הכנסתי את עצמי. הרי אני, רק רואה מצלמה ונכנסת להלם.

בקיצור, זה היה יום ארוך מאוד. שעות על הרגליים ועוד על עקבים (!) החלפת בגדים בקצב בלתי פוסק ועם כל זה, לנסות ו"לפלרטט עם המצלמה"?! רק אז פתאום הבנתי כמה קשה עובדות הדוגמניות. 

בכל אופן, הצילומים לא היו נוראיים כמו שחשבתי אבל רשמתי לעצמי – זה מסוג הדברים שאני פשוט כנראה לא צריכה לעשות יותר, זה לא בשבילי. 

עבר קצת זמן והעסק הלך וגדל (טפו טפו) והגיע הזמן לצילומים מקצועיים עם דוגמנית והאמת, אין מה לומר – לא היה קשה לראות את ההבדל. הדגמים, מצולמים על הדוגמנית עלו לפייסבוק והתגובות היו מעולות אבל היה משהו חסר בדרך. 

יום אחד, באופן ספונטני הצטלמתי עם אחד הדגמים שלי ופירסמתי בעמוד העסקי. להפתעתי, התגובות היו מדהימות והחיוך לא ירד לי מהפנים במשך יומיים.

נמרוד, שמעבר לעבודתו כצלם, מלווה אותי בשנתיים האלה גם בפן השיווקי, מהר הבין מה היה חסר עד עכשיו במשוואה. קצת מעצמי, ולכן הוא הציע שנערוך יום צילום באווירה תל אביבית עם כמה דגמים שלי כשהמצולמת היא- אני. הוא לא סיים את המשפט וישר אמרתי – לא לא ולא. הרי כבר הבטחתי לעצמי שאני לא עושה את זה שוב. 
הוא התעקש והסביר לי את החשיבות של הדבר ומי שמכיר אותי יודע שהרצון שלי לקדם את העסק שלי גובר על הפחדים והחששות ועומד בראש סדר העדיפויות שלי כרגע.

בקיצור, מאז עברתי עד כה בערך 4 ימי צילום ארוכים בהם צילמנו אותי, באיפור טבעי מהבית, החלפות בגדים זריזות באוטו וחיפוש אחר לוקיישינים מעניינים באופן ספונטני. 
שמתי לב שלאט לאט, עם הרבה הכוונה, סבלנות ומקצועיות של נמרוד (וכמובן הרבה עבודה עצמית ואימונים ב"דוגמנות" ומבט חודר מול המראה בבית), אפילו הצלחתי להנות מזה מאוד. פתאום ימי הצילום האלה לא היו מלווים בלחץ וחששות, אלא התרגשות וציפייה. 

ואז הבנתי, 
את לא צריכה להיות דוגמנית בשביל לעמוד מול מצלמה. את רק צריכה להיות עצמך ולספר את הסיפור שלך. 
זה לא חייב להיות מושלם ולא נורא אם השיער קצת עף על הפנים. ותדעי שדווקא התמונות הכי יפות יצאו ברגעים הכי לא צפויים – דווקא באופן טבעי, בלי שניסינו. כשהצחיקו אותי מהצד או שנדדתי לרגע עם עצמי במחשבות. 
אז תודה ענקית קודם כל לנמרוד. לפעמים צריך מישהו שיראה לך שאפשר אחרת. 
ואני חייבת להודות שאני גאה בעצמי על כך שהחלטתי לתת צ'אנס לעצמי. קל לראות את ההבדל בין רוני המפוחדת של ההתחלה לרוני מלאת הביטחון מול המצלמה של היום. 

ובאופן כללי, אני חושבת שבהסתכלות לאחור, יש לא מעט דברים בדרך שחשבתי שלא אצליח לעשות והיום הם נראים לי הרבה יותר פשוטים ונגישים. 

אז אם צריך לסכם את זה במשפט אחד – אין דבר העומד בפני הרצון ואם את ממש רוצה – השמים הם הגבול.

סגירת תפריט